החלטה בתיק ב"ל 1196-09

1. בפני בקשת התובע למינוי מומחה נוסף בתיק.
2. הנתבע התנגד לבקשה.

טענות הבקשה בתמצית-

3. המומחה התקבע בחוות דעתו.
4. תשובות המומחה משקפות חוות דעת אשר לפיה לא יתכן קשר בין אירוע דחק וסטרס לבין הופעת סימפטומים של טרשת נפוצה תוך מספר שעות.
5. המומחה לא עונה לשאלה אשר נשאל בשאלת ההבהרה ותחת זאת תוקף את השאלה בדרך של פרשנות.
6. בסיכום דבריו נוקט המומחה בלשון "אין זה סביר " ומכאן שהמומחה מסכים לכך שאין הוכחה חד משמעית אשר לפיה ניתן לקבוע כי מצב דחק אינו יכול להתקיים ולתרום להתפתחות החמרת טרשת נפוצה בטווח של שעות וימים.
7. ברשות התובע חוות דעת של ד"ר טניה גורביץ' הקובעת כי ברב המאמרים בנושא טרשת נפוצה אין התייחסות חד משמעית לטווח הזמן בין הדחק הנפשי לבין הופעת הסימנים. לדעתה , יש לדון על ההשפעה הנגטיבית של דחק נפשי על הגורמים הטבעיים ולא במושג של סטרס נפשי מול השפעה הגורמים הטבעיים. לשיטתה, אין תיאוריה אחת שיכולה להסביר מבחינה פיזיולוגית קשר בין סטרס והחמרה בסימני טרשת נפוצה.
8. הפסיקה הקלה עם מינוי מומחה רפואי נוסף ופסילתו של מומחה רפואי.
9. הואיל וחוות דעת המומחה הרפואי לוקה בפגמים עקרוניים ומשקיים צורך לשמוע דעה נוספת במקרה ייחודי זה,  שומה על בית הדין למנות מומחה נוסף. אי מינוי יגרום עוול לתובע ויפגע בעקרונות ובתכלית החקיקה הסוציאלית, מנגד מינוי מומחה נוסף לא יגרום עוול לנתבע.

תמצית טענות הנתבע-

10. חוות הדעת הינה מנומקת ומפורטת . הטענה לפיה המומחה נמנע מלהשיב  לשאלת ההבהרה נטענה בעלמא , המומחה התבקש להשיב האם לאור הספרות אליה הופנה משתנה דעתו, וכך עשה באופן מפורט.
11. המומחה הסביר באופן מפורט מדוע הממצאים במאמרים אליהם הופנה אינם משנים את דעתו ואינם יכולים לבסס קביעה שונה מזו שנקבעה על ידו.
12. עצם אכזבת התובע מחוות הדעת אינה עילה למינוי מומחה נוסף כך גם עצם העובדה שהתובע פנה באופן פרטי למומחה אינה עילה למינוי מומחה נוסף.
13. הטעמים למינוי מומחה נוסף כפי שפורטו במאמרו של כב' הנשיא בדימוס , סטיב אדלר לא מתקיימים בעניין דנן.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה אני סבורה כי דין הבקשה להדחות. להלן הטעמים להחלטתי - 

14. אמות המידה למינוי מומחה רפואי נוסף, ולמינוי מומחה רפואי אחר  מצויות בהנחיה 1/2010 להנחיות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, מיום 13.4.2010 (להלן -  ההנחיות). בסעיף 16 להנחיות נקבע כי ככלל, על בית הדין להסתפק במומחה אחד לפגימה אחת, ומינוי מומחה אחר או נוסף יתבצע במקרים חריגים בלבד, וכן כי בית הדין לא ימנה מומחה נוסף או אחר על נקלה, והחלטתו בעניין מחייבת הנמקה. סעיפים 17 ו-18 להנחיות עניינם במינוי מומחה נוסף או אחר. סעיף 17 להנחיות הדן במינוי מומחה נוסף קובע כדלקמן-

"17. בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".

15. עיון בחוות הדעת המשלימה מעלה כי חוות הדעת הינה מנומקת ומפורטת באופן שלא ברורה טענת התובע כי המומחה נמנע מלהשיב על השאלה אשר נשאל. המומחה הופנה למאמר קליני ישן יותר שעניינו בהתקפי טרשת נפוצה שהתפתחו מיד לאחר דחק נפשי ונתבקש להשיב , האם באמור יש כדי לשנות את חוות דעתו באופן שיתכן כי בעקבות האירוע , התפתחו אצל התובע מיד התקפים של טרשת נפוצה.